<h1>ראבי"ה סימן אלף ע"א</h1>
<h2>דף נז:</h2>
אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך. ומסקנ' לרב דאסור בשתייה מכלל דשמואל דפליג עליה סבירא ליה דמותר אפילו בשתייה. ונחלקו הגאונים, ויש שפסקו כרב (והלכך) [דהלכתא] כרב באיסורי, ויש שפסקו כשמואל דקטנים שאין יודעים בטיב ע"ז ומשמשיה אין עושין יין נסך כדמפ' ר' יהושע בן לוי למילתיה וכמה שנים עשר חודש, והילכתא כר' יהושע בן לוי אפילו לגבי דרבי יוחנן כדמוכח במגילה [כ"ז ע"א]. ויש לדחות דלעניין תינוק בן יומו לא נזקק ר' יהושע ב"ל לפרש. ואע"פ שרבינו שמואל פסק דגוים בזמן הזה שאין בקיאין בטיב יין נסך הרי הן כתינוק בן יומו, אפילו קיימא לן כשמואל אין להקל בהן כל כך ולהתיר יינן בשתייה שיותר יודעין קצת בטיב ע"ז מקטנים. ויש שאמרו דבתינוק בן יומו הקילו דהויא ליה ערילות שלא בזמנה. וליתה דהא מייתי עלה מקטנים שאין יודעים בטיב ע"ז ומשמשיה ומדמה לה לתינוק בן יומו. ור"ת פסק כרב, ואמר כיון דאדרב מסקי' דמלו וטבלו מיד אין עושין יין נסך לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל דאמר עד שישתקע שם ע"ז מפיהם, סמכינן אההיא דרב, ור' יהושע ב"ל לא קאי אדרב נחמן, אלא תלמודא מדמי להו, דר' יהושע ב"ל בהחולץ [יבמות מ"ח ע"ב] קאי גבי הלוקח עבדים מן הגוים מגלגל עמו עד שנים עשר חדש כדי שישכח תורתו וימול מרצונו ואין לו לכפותו, ועבדים שבארצינו מרצונם הם נימולים הילכך מותרין ליגע מיד ביינינו. ואומר אני דאפילו שמואל לא אמר עד שישתקע שם ע"ז מפיו אלא דווקא היכא דנימולים בעל כרחם אבל מרצונם מותר מיד. ובני השפחות שמלו ולא טבלו לדברי הכל גדולים עושין יין נסך ואם מלו וטבלו לאלתר אין עושין יין נסך.
